מתמטיקה תיכונית/הנדסה אנליטית/ההיפרבולה/משוואת ההיפרבולה

מתוך testwiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ההיפרבולה הקנונית

משוואת ההיפרבולה הקנונית על פי ההגדרה הראשונה

נשתמש בהגדרה הראשונה: ההיפרבולה היא המקום הגיאומטרי של כל הנקודות שהערך המוחלט של הפרש המרחקים שלהן משתי נקודות קבועות (המוקדים) הוא קבוע.

בהיפרבולה הקנונית המוקדים על ציר הx ומרכזה הוא ראשית הצירים.

נסמן את המיקומים של המוקדים בF1(p,0) וF1(p,0). נקבל:

|(xp)2+y2(x+p)2+y2|=2a

נעלה בריבוע:

(xp)2+y2+(x+p)2+y22[(xp)2+y2][(x+p)2+y2]=4a2

2x2+2p2+2y24a2=2[(xp)2+y2][(x+p)2+y2]=2x42p2x2+p4+y4+2x2y2+2p2y2

נעלה בריבוע שוב:

4x4+4p4+4y4+16a4+8x2p2+8x2y216x2a2+8y2p216p2a216y2a2=4x48p2x2+4p4+4y4+8x2y2+8p2y2

נצמצם:

a4+x2p2x2a2p2a2=y2a2

נכנס איברים דומים:

(p2a2)x2a2y2=p2a2a4

נחלק באגף ימין:

x2a2y2p2a2=1

נציב p2a2=b2

נקבל:

x2a2y2b2=1

משוואת ההיפרבולה הקנונית על פי ההגדרה השנייה

נשתמש בהגדרה השנייה: ההיפרבולה היא המקום הגיאומטרי של כל הנקודות שהיחס (אקסצנטריות) בין מרחק מנקודה קבועה (מוקד) למרחקן מישר קבוע (מדריך) הוא קבוע, בתנאי שהקבוע הנ"ל גדול מאחד.

נתחיל מהמקרה בו קודקוד ההיפרבולה (הסמוך למוקד שבו בוחרים) הוא בראשית הצירים, ונעבור להיפרבולה הקנונית:

נגדיר את קבוע האקסצנטריות בe, ואת המוקד בF(p,0). מרחק הקודקוד מהמוקד הוא p ולכן מרחק הקודקוד מהמדריך צריך להיות pe, כלומר המדריך צריך להיות x=pe. נקבל:

(xp)2+y2x+pe=e

ex+p=(xp)2+y2

נעלה בריבוע:

e2x2+2epx+p2=x22px+p2+y2

נכנס איברים דומים:

2(1+e)pxy2+(e21)x2=0

כעת נמצא את הקודקוד השני (באמצעות השוואת y ל0):

2(1+e)px+(e21)x2=0

נוציא גורם משותף:

x(e2xx+2p+2pe)=0

נקבל שני פיתרונות:

  1. x=0
  2. x=2p+2pee21=2p(e+1)(e1)(e+1)=2pe1

הפיתרון הראשון הוא הקודקוד הראשון, והשני הוא הקודקוד שרצינו למצוא. כעת נחלק את ערך הקודקוד השני בשתיים ונקבל את ערך המרכז (שהוא אמצע הקטע שבין הקודקודים): x=pe1

נעביר את המרכז לראשית הצירים באמצעות הטרנספורמציה (x,y)(xpe1,y):

2(1+e)p(xpe1)y2+(e21)(xpe1)2=0

2px(e+1)2p2(e+1)e1y2+(e21)x22px(e1)(e+1)e1+p2(e1)(e+1)(e1)2=0

נעביר אגפים:

(e1)(e+1)x2y2=(2p2p2)(e+1)e1=p2(e+1)e1

נחלק בp2(e+1)e1:

(e1)2x2p2(e1)y2p2(e+1)=1

נסמן:

  • p2(e1)2=a2
  • p2(e+1)e1=b2 (הביטוי חיובי כי על פי ההגדרה e>1)

נקבל שוב:

x2a2y2b2=1.

משוואת ההיפרבולה על פי ההגדרה השלישית

נשתמש בהגדרה השלישית: ההיפרבולה היא חתך החרוט המתקבל כאשר הזוית בין המישור החותך לציר החרוט קטנה מהזוית בין הקו היוצר לציר החרוט.

אפולוניוס מפרגה מביא הוכחה המבוססת על משפט 35 בספר השלישי של ה-"יסודות" של אוקלידס. משפט זה קובע תכונה חשובה של שני מיתרים במעגל שנחתכים: "מכפלת הקטעים שמקצה המיתר האחד על השני שווה למכפלת הקטעים שמקצה המיתר השני על הראשון". תכונה זו מועילה מאוד בניתוח העקומים נחתכים מחרוט על ידי מישור. אם נעזר במעט דמיון מרחבי, נבחין שאם נסתכל על החרוט כאוסף של פרוסות מעגליות ברדיוס משתנה, אז ניתן להיעזר במשפט כדי להסיק באופן מקומי דברים על קו החיתוך של פרוסה מעגלית כזאת עם המישור. נבחר נקודה כללית D, כשהנקודות שבמישור שלה משתנות איתה, ונקודות קבועות V,K (כאשר כשנעבור לצירי x,y הנקודה V תשמש כראשית הצירים). כיוון שהעקום הנחתך סימטרי, נקבל כי MD2=BMMC. מכיוון שהיחס בין BM ל VM הוא ישר, והיחס בין MC ל VM הוא לינארי (בתוספת VK), נסמן BM=αVM , MC=VK+βVM  (α,β>0) ונקבל MD2=αVM(VK+βVM)=αVMVK+αβVM2. נציב VM=(VM+VK2α) ונקבל: αVM'2(1/β)MD2=VK2/4α, כאשר הפעולה של החלפה בין VM ל- VM משמעותה בעצם הצבת ראשית הצירים (V) במרכז ההיפרבולה במקום בקודקוד שלה.

כעת במעבר למשתנים x,y נקבל כי βx2y2α=VK24β. נחלק באגף ימין ונקבל 4αβx2VK2=1. מכיוון שהקבועים α,β,VK כולם חיוביים, נוכל להגדיר:

  • VK24αβ=a2
  • βVK24βy2=b2

ונקבל שוב:

x2a2y2b2=1

למעשה בנוסף לכך שמצאנו את משוואת ההיפרבולה הוכחנו גם כי כל שלושת ההגדרות מתייחסות לאותה צורה.

אם נציב את a=b=1 נקבל את היפרבולת היחידה: x2y2=1.

ההיפרבולה הכללית

נתחיל במקרה שבו מרכז ההיפרבולה בראשית הצירים ונגדיר את מוקדיה כ F1(x1,y1)  ,  F2(x1,y1). נחשב:

|(xx1)2+(yy1)2(x+x1)2+(y+y1)2|=2h

נעלה בריבוע:

2x2+2x12+2y2+2y122[(xx1)2+(yy1)2][(x+x1)2+(y+y1)2]=4h2

2x2+2x12+2y2+2y124h2=2(x2x12)2+(y2y12)2+(x22xx1+x12)(y2+2yy1+y12)+(x2+2xx1+x12)(y22yy1+y12)

נעלה שוב בריבוע:

4x4+4x14+4y4+4y14+16h4+8x2x12+8x2y2+8x2y1216x2h2+8x12y2+8x12y1216x12h2+8y2y1216y2h216y12h2=

=4x48x2x12+4x14+4y48y2y12+4y14+8x2y232xx1yy1+8x12y12+8x2y12+8x12y2

נצמצם:

16h4+16x2x1216x2h216x12h2+16y2y1216y2h216y12h2=32xx1yy1

נחלק ב16:

h4+x2x12x2h2x12h2+y2y12y2h2y12h2=2xx1yy1

במקרה שבו מרכז ההיפרבולה הוא בנקודה (x0,y0), נקבל:

h4+x2x122xx0x12+x02x12x2h2+2xx0h2x02h2x12h2+y2y122yy0y12+y02y12y2h2+2yy0h2y02h2y12h2=

=2xyx1y1+2xy0x1y1+2x0yx1y12x0y0x1y1

נצמצם:

(x12h2)x2+(2x0h22x0x122y0x1y1)x+(y12h2)y2+(2y0h22y0y122x0x1y1)y+2x1y1xy+h4+x02x12x02h2x12h2+

+y02y12y02h2y12h2+2x0y0x1y1=0

נציב:

  • x12h2=a
  • 2x0h22x0x122y0x1y1=b
  • y12h2=c
  • 2y0h22y0y122x0x1y1=d
  • 2x1y1=e
  • h4+x02x12x02h2x12h2+y02y12y02h2y12h2+2x0y0x1y1=f

נקבל את המשוואה הכללית של היפרבולה:

ax2+bx+cy2+dy+exy+f=0 אם נציב a=b=c=d=0  ,  e=1  ,  f=1 נקבל את ההיפרבולה המפורסמת y=1x, שהיא הנגזרת של פונקצית הלוגריתם הטבעי ln.