אנליזה נומרית/אופרטורים של הפרשים סופיים

מתוך testwiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפרשים סופיים

תבנית:אנליזה נומרית תפקיד מרכזי נוסף שיש לאנליזה הנומרית הוא אינטרפולציה, חישוב אינטגלים וחישוב נגזרות של פונקציות אשר ערכן ידוע בנקודות בדידות בלבד, כפי שמתקבל בדרך כלל מניסויים מדעיים. על מנת לפתח את הנוסחאות המתאימות, נניח כי המרחקים על ציר x בין כל שתי נקודות סמוכות הם שווים, כך שמתקיים  xi=x0+ih כאשר x0 היא הנקודה הראשונה שעבורה ידוע ערך הפונקציה ו-h הוא המרחק בין שתי נקודות סמוכות. עקב הנחת מרחקים שווים, אנו יכולים כעת להגדיר סט של אופרטורים לינאריים אשר בעזרתם נייצג פעולות על מערך הנקודות שברשותינו, כגון תזוזה לנקודה הבאה (אופרטור הזזה) ומציאת הפרשים בין שתי נקודות (אופרטור הפרשים). השיטות לפיתוח נוסחאות מקורבות בדרך זו נקראות "שיטות הפרשים סופיים" (Finite Difference).

האופרטורים הלנאריים

שם האופרטור כתיב מתמטי
אופרטור הזזה:  E[f(x)]=f(x+h),Ek[f(x)]=f(x+kh)
אופרטור הפרשים אחוריים:  [f(x)]=f(x)f(xh)
אופרטור הפרשים קידמיים:  Δ[f(x)]=f(x+h)f(x)
אופרטור הפרשים מרכזיים:  δ[f(x)]=f(x+h2)f(xh2)
אופרטור מיצוע:  μ[f(x)]=12[f(x+h2)+f(xh2)]
אופרטור גזירה:  D[f(x)]=fx
אופרטור הזהות:  I[f(x)]=f(x)

אופרטורים נוספים

  • אופרטור הפרשים סופיים:  Γ.
    אם אבר השגיאה של נוסחה מקורבת הוא  Γnf(xi) אז על פי משפט לגראנז' השגיאה תהיה  h(n)f(n)(c).

זהויות אופרטוריות

=  E  Δ    δ  hD
 E  E  I+Δ  (I)1  I+δ22+δI+δ24  ehD
 Δ  EI  Δ  (I)1I  δ22+δI+δ24  ehDI
   IE1  I(I+Δ)1    δ22+δI+δ24  IehD
 δ  E12E12  Δ(I+Δ)12  (I)12  δ  2sinh(hD2)
 μ  12(E12E12)  (I+Δ2)(I+Δ)12  (I2)(I)12  I+δ24  cosh(hD2)
 hD  ln(E)  ln(I+Δ)  ln(I)  2sinh1(δ2)  hD

הוכחות

  • הוכחת  E=ehD:

 Ef(x)=f(x+h)=f(x)+hf(x)+h22!f(x)+h33!f(x)+...=
 =f(x)+hDf(x)+h22!D2f(x)+h33!D3f(x)+...=
 =[1+hD+(hD)22!+(hD)33!+...]f(x)=ehDf(x)

  • הוכחת  E=1+Δ:

 Ef(x)=f(x+h)=f(x)+f(x+h)f(x)=f(x)+Δf(x)=(1+Δ)f(x)

  • הוכחת  =1E1:
 [IE1]f(x)=f(x)f(xh)=f(x)
  • הוכחת  δ=2sinh(hD2) :

 δf(x)=E12f(x)E12f(x)=(E12E12)f(x)=
 =[ehD2ehD2]f(x)=2sinhhD2f(x)

  • הוכחת  μ=(I2)(I)12:
 I=E1  (I2)E12f(x)=(I2)f(x+h2)=
 =f(x+h2)12(f(x+h2)f(xh2))=12(f(x+h2)+f(xh2))=μf(x)
  • הוכחת  μ=coshhD2:
 ehD2=E12  coshhD2=ehD2+ehD22=E12+E122  
 12(E12f(x)+E12f(x))=12(f(x+h2)+f(xh2))=μf(x)
  • הוכחת  μ=(I+δ24)12:
 δ=E12E12  I+δ24=I+(E12E12)24=E+2I+E14=(E12+E122)2
  (E12+E122)2=E12+E122=μ

זהויות נוספות

  •  EE1=1:

 EE1f(x)=E[E1f(x)]=E[f(xh)]=f(x)

  • בדומה ניתן להראות כי:  ΔΔ1=1=δδ1=1.
  • הוכחת  Δ=E:
 Ef(x)=E(f(x)f(xh))=f(x+h)f(x)=Δf(x)
  • האופרטורים  Δ, קומוטטיביים, כלומר מתקיים:  Δ=Δ.

 Δf(x)=(Δf(x))=(f(x+h)f(x))=f(x+h)f(x)=
 =[f(x+h)f(x)][f(x)f(xh)=f(x+h)2f(x)+f(xh)

 Δf(x)=Δ(f(x))=Δ(f(x)f(xh))=Δf(x)Δf(xh)=
 =[f(x+h)f(x)][f(x)f(xh)=f(x+h)2f(x)+f(xh)

  • מתקיים  δ2=Δ=Δ :

 δ2f(x)=δ[δf(x)]=δ[f(x+12h)f(x12h)]=δf(x+12h)δf(x12h)=
 =[f(x+h)f(x)][f(x)f(xh)]=f(x+h)2f(x)+f(xh)

  • הוכחת  δ(f(x)g(x))=μf(x)δg(x)+μg(x)δf(x):
 μf(x)δg(x)=12[f(x+h2)+f(xh2)][g(x+h2)g(xh2)]
 μg(x)δf(x)=12[g(x+h2)+g(xh2)][f(x+h2)f(xh2)]
  μf(x)δg(x)+μg(x)δf(x)=f(x+h2)g(x+h2)f(xh2)g(xh2)=δ(f(x)g(x))
  • כמו כן נית להראות כי:
 μ(fg)=μfμg+0.25δfδg
 μ(fg)=μfμg0.25δfδgE12gE12g
  • הוכחת  E12+E12=2coshhD2:

 E12+E12=ehD2+ehD2=2coshhD2

  • הוכחת  δnf(xk+n2)=Δnf(xk):
 δnf(xk+n2)=δnEn2f(xk)=[δE12]nf(xk)=[(E12E12)E12]nf(xk)=[E1]nf(xk)=Δnf(xk)=Δnf(xk)
  • הוכחת  II+E=12n=0(Δ2)n:
 E=1+Δ  I+E=2I+Δ  II+E=I2I+Δ=12(I+Δ2)1=
 =12[11Δ2+(1)(11)(Δ2)22+(1)(11)(12)(Δ2)33!]=
 =12[1Δ2+(Δ2)2(Δ2)3+...]=12n=0(Δ2)n

קישורים חיצוניים

תבנית:מיזמים

תבנית:אנליזה נומרית