הוכחות מתמטיות/שונות/π מספר טרנסצנדנטי/הוכחה

מתוך testwiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקבוע המתמטי π=3.141592 הוא מספר טרנסצנדנטי (או אי־אלגברי). כלומר אינו שורש של אף פולינום במקדמים רציונליים.

הוכחה

נניח בשלילה כי π אלגברי, כלומר קיים פולינום

P(z)=a0+a1z+a2z2++adzd[z],(a00)

עבורו P(π)=0.

א)

למה: אם π אלגברי, אזי πi אלגברי.

הוכחה: מתקיים כי

P(±iz)=a0+a1(±iz)+a2(±iz)2++ad(±iz)d=(a0a2z2+)±(a1za3z3+)i

לכן πi שורש של הפולינום

P(iz)P(iz)=(a0a2z2+)2+(a1za3z3+)2[z]

לפיכך, קיים פולינום P1[z] ממעלה n בעל השורשים z1,,zn, כאשר z1=πi.

על־פי זהות אוילר מתקיים כי eπi+1=0. לכן:

0=(ez1+1)(ez2+1)(ezn+1)=i=1nezi+1i1<i2nezi1ezi2+1i1<i2<i3nezi1ezi2ezi3++1i1<<innezi1ezin+1=i=1nezi+1i1<i2nezi1+zi2+1i1<i2<i3nezi1+zi2+zi3++ez1++zn+e0=i=12neβi

המעריכים הם פולינומים סימטריים לפי z1,,zn, ומביניהם 1m2n1 סכומים שונים מ־0. כלומר:

eβ1++eβm+2nm=0

כפי שלמדנו, לכל 0kn קיים פולינום מתוקן Pk[z] אשר שורשיו הם סכומי כל k מבין השורשים z1,,zn. לפיכך:

Q(z)=P0(z)P1(z)Pn(z)[z]=(zβ1)(zβm)(zβ2n)=z2nm(zβ1)(zβm)

לאחר צמצום נקבל כי:

(zβ1)(zβm)[z]

נכפיל במכנה המשותף המינימלי bm של המקדמים הרציונליים, ונקבל פולינום מהצורה

B(z)=bm(zβ1)(zβm)=bmzm+bm1zm1++b1z+b0[z]

ב)

יהי f(z) פולינום ממעלה d. נגדיר F(z)=j=0df(j)(z). נגזור ונקבל כי:

F(z)=j=0df(j+1)(z)=j=1df(j)(z)=F(z)f(z)

נגדיר G(z)=ezF(z). נגזור ונקבל כי:

G(z)=ezF(z)ezF(z)=ez[F(z)F(z)]=ezf(z)

על־פי המשפט היסודי של החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי, מתקיים כי:

G(z)G(0)=ezF(z)e0F(0)=0zewf(w)dwF(z)ezF(0)=0zezwf(w)dw

נסמן:

F(βi)eβiF(0)=0βieβiwf(w)dw=Ai

נסכום ונקבל כי:

i=1mF(βi)i=1meβiF(0)=i=1mAii=1mF(βi)F(0)i=1meβi=i=1mAi(2nm)F(0)+i=1mF(βi)=i=1mAi

ג)

למה: יהי f(z) פולינום בעל שורש z0 מריבוי d1. אזי f(j)(z0)=0 לכל 0jd1.

הוכחה: באינדוקציה שלמה.

נרשום f(z)=(zz0)dQ(z), כאשר Q(z) פולינום עבורו Q(z0)0.

עבור d=1 מתקיים:

f(0)(z0)=f(z0)=0

נניח כי לכל 1dk הטענה מתקיימת לכל 0jd1.תבנית:ש נוכיח כי עבור d=k+1 הטענה מתקיימת לכל 0jk:

f(z)=(zz0)k+1Q(z)f(1)(z)=(k+1)(zz0)kQ(z)+(zz0)k+1Q(1)(z)=(zz0)k[(k+1)Q(z)+(zz0)Q(1)(z)]=(zz0)kR(z)

תבנית:צבע גופן מריבוי k1, כאשר R(z) פולינום עבורו R(z0)0.תבנית:ש לכן מכפלתם מקיימת את הנחת האינדוקציה.

ד)

עתה נגדיר:

f(z)=(bm)cg(z),(c=mp1)g(z)=1(p1)!zp1[B(z)]p=(b0)p(p1)!zp1+k=pp+cdk(p1)!zk,(dk)

כאשר p מספר ראשוני המקיים p>max{b0,bm,2nm}. מתקיים כי:

f(j)(z)=(bm)cg(j)(z)=(bm)ck=jp+cj!(p1)!(kj)dkzkj,(0jp+c)

לכן לכל jp הפונקציה f(j)(z) היא פולינום במקדמים שלמים המתחלקים כולם ב־p.


לפי חלקים א ו־ג, מתקיים כי:

N=(2nm)F(0)+i=1mF(βi)=(2nm)j=0p+cf(j)(0)+i=1mj=0p+cf(j)(βi)=(2nm)j=p1p+cf(j)(0)+i=1mj=pp+cf(j)(βi)=(2nm)[f(p1)(0)+j=pp+cf(j)(0)]+j=pp+ci=1mf(j)(βi)=(2nm)(b0)p(bm)c+(2nm)j=pp+cf(j)(0)+(bm)cj=pp+ci=1mg(j)(βi)

תבנית:צבע גופן הוא מספר שלם שאינו מתחלק ב־p.תבנית:ש תבנית:צבע גופן הוא מספר שלם המתחלק ב־p.תבנית:ש תבנית:צבע גופן הוא החלק החשוב ביותר:תבנית:ש על־פי נוסחאות ויאטה מתקיים כי

Ek(βm)=(1)kbmkbm,(1km)

והסכומים הם פולינומים סימטריים לפי β1,,βm. לכן אלה ניתנים להצגה כפולינומים

i=1mg(j)(βi)=Gj(Em(βm))𝔽[βm]=aj(bm)cj,(aj,cj,cj0)(bm)cj=pp+ci=1mg(j)(βi)=(bm)cj=pp+caj(bm)cj=j=pp+caj(bm)ccj

ובנוסף מתקיים:

deg(g(j))cdeg(Gj)c,(pjp+c)0cjc(bm)ccj

לכן הביטוי הכחול גם הוא מספר שלם המתחלק ב־p.

מסקנה: N הוא מספר שלם שאינו מתחלק ב־p, ובפרט N0.

ה)

לפי חלק ב, על־פי אי־שוויון המשולש האינטגרלי מתקיים כי:

|Ai|=|0βieβiwf(w)dw|0βi|eβiw||f(w)||dw|=0βi|eβiw||(bm)c(p1)!wp1[B(w)]p||dw|=0βi|eβiw||bm||bm|mp|w|p1|B(w)|p(p1)!|dw|

על־פי אי־שוויון המשולש מתקיים כי:

0<|N|=|i=1mAi|i=1m|Ai|i=1m0βi|eβiw||bm||bm|mp|w|p1|B(w)|p(p1)!|dw|

אך לעומת זאת מתקיים כי

limp|bm|mp|w|p1|B(w)|p(p1)!=0,(w)

כלומר עבור p גדול מספיק מתקיים 0<|N|<1. סתירה.

מסקנה: πi טרנסצנדנטי, ולכן π טרנסצנדנטי.

תבנית:תוכן